"אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ."
תהילים פרק מה

מאמרים

 

האם דינם של עבודות שירות כדין מאסר לצורך הפקעת רשיון אסיר עפ"י חוק השחרור על תנאי התשס"א 2001 (להלן "החוק").

מאת: עו"ד גלעד כצמן

עפ"י סעיף 20(ג) לחוק מחויבת ועדת השחרורים להפקיע לפחות מחצית מתקופת הרשיון משעבר אסיר ברשיון עבירה פלילית ומשנגזר עליו עונש מאסר בגין אותה עבירה.

בית המשפט העליון טרם נדרש לפרשנות המונח "מאסר" לצורך סעיף 20 דלעיל.
יחד עם זאת במספר פסקי דין של בתי המשפט השלום, שאינם מחייבים, נפסק באמרת אגב כי לצורך פרשנות סעיף 20 דלעיל, המונח מאסר אינו כולל מאסר בעבודות שירות ובמילים אחרות ועדת השחרורים אינה מחויבת להפקעת הרשיון ובסמכותה להחליט לגופו של עניין.

במסגרת עע"א 878/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה קיבלה המדינה את הצעת הח"מ, ב"כ העותר, לפרשנות הסעיף והסכימה כי המונח "מאסר" בסעיף 20 (ג) לחוק אינו כולל מאסר לריצוי בעבודות שירות.
פרשנות זו הנה תקדימית ומשמעותה כי בתיקים בהם נגזר עונש של עבודות שירות, בניגוד למאסר ממש תוך כדי תקופת הרשיון, ועדת השחרורים אינה מחויבת להפקיע את מחצית תקופת הרשיון, לפחות, והנה בעלת סמכות להפעיל שקול דעת ולהחליט לגופו של עניין.

פרשנות זו הנה חדשנית במובן, שהנה חריג לתפיסה המשפטית הנוהגת בחוק ובפסיקה, לפיה, דין עבודות שירות כדין מאסר.
בעתירה דלעיל טען הח"מ כי כוונת המחוקק, ההגיון ונסיון החיים מצביעים על כך כי הפרשנות לפיה מאסר בעבודות שרות אין דינו כמאסר לצורך סעיף 20(ג) לחוק, עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ותואמת אותה.
עוד טען הח"מ כי הלכות רבות שנפסקו כמו גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובעים כי בחירת המשמעות ההולמת את הטקסט מתוך מגוון אפשרויות היא בחירה פרשנית הנסמכת על תכלית החוק ורוחו.
נראה כי פרשנות אחרת לסעיף אינה סבירה ואינה מידתית. אמנם אחת ממטרות החוק הנה לצמצם את שקול דעתה של ועדת השחרורים אך לא נראה כי מטרתו הייתה לכבול ידיה של הועדה מלאפשר שיקום ראוי, בנסיבות מיוחדות, מקום שאף בית המשפט הדן בענישה בגין העבירה החדשה, נמנע מהשתת מאסר, בין כתלי הכלא.
מחזק את הטענה נוסח סעיף 7 (ה) לחוק הקובע כי : "בסעיף זה – "אסיר" - לרבות מי שבית משפט החליט לגביו כי יישא את עונש המאסר בעבודת שירות, לפי הוראות סימן ב'1 בפרק ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); " ועל דרך היוצא מהכלל יש טעם בהנחה כי לצורך סעיף 20(ג) לחוק, אין דין עבודות שירות כדין מאסר.
לאור האמור דלעיל ועמדת המדינה כאמור בעע"א 878/05, ראוי כי המחוקק ייתן דעתו לתיקון החוק באופן שסעיף 20(ג) לחוק יחייב את הועדה להפקעה רק במידה ונגזר על אסיר ברשיון מאסר של ממש בין כתלי הכלא.

גלעד כצמן, עו"ד




הערה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף ליעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית.

צו הריסה ללא הרשעה – האינטרס האישי מול האינטרס הציבורי

מאת: עו"ד גלעד כצמן

משעבר אזרח עבירת בניה ולא ניתן למצוא את העבריין ו/או לא ניתן להעמידו לדין פלילי ו/או להרשיעו ו/או אין להוכיח מי ביצע את העבירה ו/או מבצע העבירה מת או איננו בר עונשין, רשאית הרשות המקומית או הועדה המחוזית לתכנון ובניה להגיש בקשה לבית המשפט לצו הריסה ללא הרשעה עפ"י סעיף 212 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965.
חובת ההוכחה לבצוע עבירת הבניה מוטלת על הרשות ברמת הוכחה פלילית, ובאם לא הורם נטל ההוכחה, נשלל תנאי היסוד להגשת בקשה כאמור.

עפ"י הלכה פסוקה, סעד לפי סעיף 212 דלעיל הנו דרסטי וחריף ואין לתיתו כדבר שבשגרה ועל בית המשפט לעשות שימוש במשורה ובזהירות בסמכות זו.
במרכז שיקול הדעת של בית המשפט יעמוד אינטרס ציבורי ברור ומובהק למנוע תקלה או מכשול מהציבור בשל קיומו של מבנה לא חוקי. לאור כך מוגשות בקשות כגון דא, בעיקר כשהמדובר בבניה בשטח ציבורי או במקרי בניה, אשר יש בה נזק ישיר וברור לציבור.

עפ"י פסיקה ,במרכז שיקול הדעת בבקשות כגון דא יעמוד, איפה, המבנה בניגוד לשיקולי הריסה כחלק מגזר דין פלילי, שם יעמוד במרכז השיקולים העבריין.
נקבע בפסיקה כי לא די בהוכחת התנאים המקימים את הסמכות לצוות על הריסה אלא יש על הרשות להוכיח הצדקה למתן צו כאמור מטעמים של עניין ציבורי חשוב.

דוגמאות לאינטרס ציבורי חשוב אשר הובאו לשקול בתי המשפט במסגרת בקשות לצווי הריסה ללא הרשעה הנם, בניה בשטח ציבורי, הפרעה לעבודות תשתית, היקף בניה גדול במיוחד או מטרד שנוצר עקב הבניה.
לעומת האינטרס הציבורי להרוס על בית המשפט לשקול את האינטרס האישי של המשיבים והנזק שיגרם להם באם יהרס המבנה. החלטתו של בית המשפט בסופו של יום תתבסס על המאזן בין האינטרסים, הציבורי והאישי.
ראוי לציין כי בקשת הרשות לצו הריסה ללא הרשעה, באה במקום שההליך הפלילי, המקובל, לא צלח. בקשות מסוג זה עוקפות, מטבען, הגנות שונות שעמדו לאזרח במהלך ההליך הפלילי והיה ביכולתן לגרום לזיכויו בדין.
הליך זה, ללא הרשעה, נוטל מהאזרח את האפשרות להגן על זכויותיו בכלים המשפטיים המקובלים ומשאיר אותו חשוף אל מול אינטרס ציבורי, אשר באם יגבר על האינטרס האישי, יהיה בו די כדי לגרום למתן צו הריסה.
יש לזכור כי המדובר לפעמים בבניה ישנה ואף ישנה מאד, אשר מבוקש להורסה, בניגוד לתורת ההתיישנות, אשר בבסיסה עומד אינטרס ציבורי חשוב לא פחות.

לשיטת הח"מ, ראוי היה אילו היה המחוקק מייחד את האפשרות לנקוט בהליך ללא הרשעה זה, כנגד בניה בלתי חוקית בשטח ציבורי בלבד, תוך כדי דרישה לנימוקים מיוחדים, כתנאי למתן צו הריסה, ללא הרשעה, כנגד בניה בשטח פרטי.

גלעד כצמן, עו"ד




הערה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף ליעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית. .

זכות השימוע טרם הגשת כתב אישום

מאת: עו"ד גלעד כצמן

עפ"י חוק ופסיקה הזכות לשימוע ו/או טיעון נופלים בגדר זכות יסוד. זכות הטיעון משמעותה, כי דברו של הנפגע יישמע בטרם תתקבל החלטה בעניינו. לעניין זכות יסוד זו, אין כל חשיבות אם הרשות הציבורית (מנהלית) פועלת מכוח חיקוק ו/או מכוח הנחיה פנימית ו/או מכוח הסכם. בכל מקרה בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, ומכך נגזרת החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו .

לגופו של עניין, באפיק המנהלי מוטלת חובה על הרשות המנהלית ליתן זכות לאדם להשמיע טענותיו טרם ההחלטה להגיש כנגדו כתב אישום. ההחלטה על הגשת כתב אישום בעבירה מנהלית הינה החלטה מנהלית לכל דבר ועניין, המחייבת על פי חוק הנמקה בכתב, וכן כפופה היא לכללי המשפט המנהלי, במסגרתם ניתנת זכות הטיעון למי שצפוי להיפגע כתוצאה מאותה החלטה.

לעומת זאת, במישור הפלילי אין המדובר בזכות טיעון במובנה הרגיל של זכות זו שכן במישור הפלילי זכות הטיעון אינה מוענקת ככלל. החריג לכלל זה הנו סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 , הקובע הלכה למעשה כי אין לאדם זכות טבועה שייערך שימוע בעניין ההחלטה להגיש כנגדו כתב אישום, למעט בעבירות המסווגות כעבירות מסוג "פשע". ויודגש כי בטרם התקבלה החלטה ע"י רשות התביעה על הגשת כתב אישום בעבירות פליליות, אין לנאשם זכות טיעון .
לשיטתנו, ההצדקה למתן זכות לשימוע במשפט הפלילי אף גוברת מקודמתה, בעיקר לאור הקושי התהומי להטיב את הנזק שעלול להיגרם לנאשם. הנזק כאמור נובע מניסיון להרשיע באישום כאשר אין לאישום כל יסוד. כך למשל, בתיקים בעלי אופי חמור ו/או עבירות שיש עימן קלון, זיכוי אינו עניין של מה בכך. ניהול פרשת הוכחות מתפרש בד"כ על פני תקופה ארוכה, ומצריך משאבים כלכליים ונפשיים כאחד. אלא שגם אם בסופו של יום משפטו של הנאשם יסתיים בזיכוי, הרי שזה לא יוכל לפצות על אותן שנים אבודות, עוגמת הנפש, עינוי הדין ועוד נזקים רבים שנגרמו כבר לנאשם.
הוראת סעיף 60א(א) דלעיל עוסקת בחובת יידוע חשוד בעבירה מסוג "פשע" על עצם העברת חומר החקירה בעניינו לתובע טרם גיבוש כתב אישום. (תחולה מיום 1.1.03 ). הוראת הסעיף מטילה חובה על רשות התביעה להמציא לידי החשוד (שאינו עצור) הודעה לפיה חומר החקירה הועבר לידיה. כמו כן, הוראות סעיפים 60(א)(ב-ד) מחייבים את רשות התביעה לציין בהודעה את כתובתה העדכנית שאליה יוכל החשוד לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טענות. החשוד רשאי תוך 30 יום לפנות בכתב אל רשות התביעה בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום כנגדו כאשר רשות התביעה מוסמכת להאריך את מועד הפנייה. במידה והחליטה רשות התביעה כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאית היא להגיש כתב אישום בטרם חלפו 30 יום ואף טרם פנייתו האפשרית של החשוד, ובלבד, שנימקה החלטתה כדבעי. רשות התביעה רשאית לזמן את החשוד לשימוע בע"פ אולם כאמור, לא מוטלת עליה חובה כזו. (תחולתם מיום 1.1.05) עינינו רואות כי החל משנת 2005 קיבלה הזכות לשימוע מעמד חקיקתי ומשכך אינה נגזרת עוד רק מזכות הטיעון הטבעית.

כיצד משפיעה תחולת החוק על נאשמים שחומר חקירה בעניינם הועבר לתביעות טרם תחולת החוק, וכתב האישום הוגש לאחר תחולת החוק?
בת.פ 3289/06 בבית המשפט השלום בתל אביב בית המשפט עמד על סוגיה זו כאשר באי כוח הנאשמים העלו טענה מקדמית לפיה הופרה זכות הנאשם לשימוע ומשכך קופחה הגנתו באופן המצדיק ביטול כתב האישום נגדו. בעניין זה חומר החקירה הועבר לתביעה בשנת 2002 ואילו כתב האישום הוגש בשנת 2006. עלתה שאלה מהו המועד הקובע לעניין חובת התביעה ליידע חשוד אודות חומר החקירה נגדו ובעקבותיה זכותו להישמע טרם הגשת כתב אישום? האם מועד קבלת חומר החקירה לתביעות או מועד הגשת כתב האישום. בית המשפט קבע כי המועד הקובע לעניין סעיף זה הוא מועד העברת חומר החקירה לתביעות. לאור העובדה שהחומר הועבר בשנת 2002, הרי שאז החוק לא היה בתוקף ומשכך לא חלה על התביעה חובת יידוע רטרואקטיבית. בית המשפט הוסיף שפרשנות אחרת של ההוראה משמעותה הטלת נטל כבד ונוסף על התביעה, כזה שהמחוקק לא התכוון להטיל עליה, לנוכח העובדה שקבע מועד תחולה עתידי להוראת החוק. הנאשם 1 בתיק זה מיוצג ע"י עו"ד גלעד כצמן.

כמו כן ראה שלוש החלטות רלבנטיות נוספות מהעת האחרונה:

בת.פ 1199/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגש כנגד הנאשם ביום 19.12.05 כתב אישום בעבירות פשע ואולם חומר החקירה הועבר לתביעות כבר ביום 9.1.03 כלומר לאחר תחולת חובת היידוע. הועלתה טענה מקדמית שלא קוימה חובת היידוע ולכן יש לאפשר לנאשם לחזור בו מכפירתו ולבטל את כתב האישום כדי לאפשר לנאשם את זכות השימוע בטרם הגשת כתב האישום. המאשימה הציעה לערוך שימוע לאחר הגשת כתב האישום על מנת לרפא את הפגם. בית המשפט עמד על ההבדל בסטטוס של נחקר ו/או חשוד לבין נאשם וכן העלה חשש שהמאשימה תינעל על עמדותיה כפי שהוצגו בכתב האישום ומשכך בחינת טענותיו של הנאשם לא תעשה באותה מידה של פתיחות שהייתה נעשית במקרה שטרם הוגש כתב אישום וגובשה עמדת המאשימה. בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום על מנת למצות את הליך השימוע.

בת.פ 3251/05 בבית משפט השלום בירושלים הוגשו כנגד הנאשמים כתבי אישום בגין עבירה מסוג פשע, וזאת מבלי שנשלחה אליהם הודעה על כך כי רשות התביעה קיבלה לידיה את חומר החקירה. בכך מנעה מהם רשות התביעה את האפשרות לעתור לפניה להימנע מהגשת כתב אישום, כלומר, מנעה מהם את זכות השימוע. בית המשפט מציין את סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב אישום באם נפל בו פגם או פסול. בית המשפט קבע במקרה זה כי אי מתן אפשרות לנאשמים להעלות טיעוניהם לפני רשות התביעה עובר להגשת כתב האישום, יש בו משום פגם, ואותו פגם קיפח את הגנת הנאשמים. לאור הנסיבות לעיל בהן רשות התביעה הגישה כתבי אישום "בחופזה" ובשל כך מנעה מהנאשמים את זכות הטיעון שעמדה להם, בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום כנגדם.


בת.פ 1472/06 בבית המשפט השלום בבאר שבע הוגש כנגד נאשמת כתב אישום בעבירה מסוג פשע, כאשר הנאשמת לא הוזמנה להעלות טענותיה טרם הגשת כתב האישום. בא כוח הנאשמת טען כי במקרה זה הוגש כתב אישום כה חמור בלא שקוים הליך השימוע כמצוות המחוקק ועל כן יש לבטל את כתב האישום ולאפשר לנאשמת להציג עמדותיה לתביעה בטרם הכנת כתב האישום בעניינה. בית המשפט בחן את הנזק שיגרם לאינטרס הציבור באם כתב האישום יימחק, אל מול הנזק שייגרם לנאשם באם יקוים הליך השימוע בזמן שכתב האישום תלוי ועומד על מנת לרפא את הפגם. בית המשפט קבע כי אינטרס הציבור לא ייפגע אם יבוטל האישום שכן אין בביטול כתב האישום כדי לחסום את המאשימה מהגשת כתב אישום מחדש. כך זכויותיה של הנאשמת תשמרנה באופן שתוכל להעלות טענותיה, ולא בסטטוס של נאשמת.

גלעד כצמן, עו"ד




הערה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף ליעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית. .

עונשי מאסר בגין עבירות תעבורה חמורות

מאת: עו"ד גלעד כצמן

בתקופה האחרונה ניכרת מגמת החמרה בענישה בגין עבירות תעבורה חמורות. אם עד לפני מספר שנים ענישה של מאסר בפועל הייתה מוטלת באופן חריג במשפטי תעבורה והייתה שמורה בעקר לתיקי עבירות של גרימת מוות או הפקרה לאחר פגיעה, הרי שבתקופה האחרונה ניכרת החמרה בענישה, באשר מושתים לעתים עונשי מאסר בפעל גם בגין עבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה בשכרות, בעיקר כאשר המדובר בבצוע חוזר של עבירות.

ההחמרה בענישה בעבירות נהיגה בפסילה ונהיגה בשכרות מעלה שאלה משפטית בעלת משמעות רבה והשלכה בעיקר על זכויות הבסיס של נאשמים במשפט פלילי והכוונה בעיקר לנושא הרשעת נאשמים בהעדרם והזכות להיות מיוצג ע"י עורך דין.

סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב 1982 (להלן "סעיף 240 לחוק") קובע כי למעט בעבירות של תאונות דרכים שגרמו לחבלה של ממש, הרי שרשאי בית משפט לתעבורה לשפוט נאשם שלא בפניו בעבירות תעבורה, ואף בהעדר עו"ד, באם הוזמן כדין.

מוסיף וקובע סעיף 240 שני סייגים לסמכות השפיטה בהעדר - האחד כי בית המשפט רשאי לעשות כן באם סבר כי לא יגרם לנאשם עיוות דין והשני כי לא יטיל בית המשפט על נאשם עונש מאסר. הפרשנות המקובלת עד כה הנה כי הכוונה לכלל הידוע לפיו לא יוטל על אדם עונש מאסר שלא בפניו (למעט עקב אי תשלום קנס).

יחד עם זאת, קיימת בשנים האחרונות הנחייה של היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם הוראות חוק חדשות העוסקות בייצוג נאשמים בעבירות, בגינם הנם צפויים לעונש מאסר, כאשר התיקון לחוק המשמעותי ביותר, הנו תיקון מס' 49 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב 1982, (סעיף 15 לחוק) לפיו, בעיקרו, תחול חובת ייצוג בתיקים אשר בהם הצהיר תובע כי עמדת התביעה הנה לעונש מאסר, באם יורשע הנאשם. תיקון 49 יכנס לתוקפו ביום 31.12.06.

עפ"י הפרשנות המקובלת של סעיף 240 ניתנים בשגרה פסקי דין, במסגרתם נאשמים בעבירות נהיגה בפסילה ו/או בשכרות נשפטו בהעדרם לאחר שלא התייצבו לדיון ובסופו של יום נשפטו (בדיון נדחה) לעונשי מאסר בפועל מבלי שנתנה להם ההזדמנות, מעולם, להגיב לכתב האישום נגדם, לגופו של עניין, לבדם או באמצעות סניגור.

במצב דברים המתואר דלעיל, שמורה לנאשם הזכות לבקש מבית המשפט לבטל את הכרעת הדין שנתנה בהעדר עקב שתי עילות חלופיות שאינן מצטברות, חשש לעיוות דין או הצגת סיבה מוצדקת להעדרו מהדיון. המשמעות הנה כי נאשם החפץ להגיב לאשמה נגדו, לאחר שנעדר והורשע בהעדרו, צריך לשכנע את בית המשפט בכך כי בשפיטתו שלא בפניו יש משום עיוות דין או כי קיימת סיבה מוצדקת להעדרו מהדיון.

נראה כי נוצרה סתירה משפטית בין הוראת החוק בסעיף 240 לחוק המאפשרת שפיטה בהעדר לבין התיקון לסעיף 15 לחוק, לפיה תיוצר חובת ייצוג בתיקים הצופים מאסר.

לדעתו של הח"מ ההחמרה בענישה בעבירות האמורות דלעיל מול הרוח הנושבת מזה תקופה ארוכה בעניין הקפדה בזכויות נאשמים והזכות להיות מיוצג בהליך פלילי ע"י עורך דין, בעיקר כאשר נאשם צפוי לענישה של שלילת חרות, מחייבים כולם שינוי בפרשנות של סעיף 240 באופן כי מקום בו צפוי נאשם לענישה של מאסר, לא ישפט שלא בפניו וללא ייצוג משפטי.

לעניות דעתו של הח"מ זוהי הפרשנות הראויה ומשמעותה הנה כי בהטלת ענישה של מאסר בפועל על נאשם אשר הורשע בהעדרו ומעולם לא הגיב, ממש, לאשמה נגדו, יש משום עיוות דין.

לסיכום יצוין כי הפתרון האמיתי נעוץ בשינוי חקיקתי, לפיו יקבע, לאור התיקון העתידי לסעיף 15 לחוק, כי נאשם הצפוי למאסר לא ישפט בהעדרו לפי סעיף 240 לחוק ולא בהעדר ייצוג משפטי.

גלעד כצמן, עו"ד




הערה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף ליעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית.

נהיגה בשכרות

מאת: עו"ד גלעד כצמן

התופעה של נהיגה בשכרות כמו גם אכיפת החוק בעניין זה, גברו לאחרונה ובהתאם תופסת התופעה כותרות. הענישה בגין עבירת נהיגה בשכרות הנה חמורה במיוחד, עקב רצון המחוקק ליצור הרתעה.ף מהאמור בסעיף 39(א) לפקודת התעבורה עולה כי באם הורשע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, דינו בנוסף לכל עונש אחר פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר. לא מיותר לציין בהקשר זה כי לאור תיקון לחוק, סירוב לבדיקה הנו אסור ומהווה עבריה בפני עצמה.
עינינו רואות כי המדובר בעבירה חמורה במיוחד הנושאת עונש מינימום. חשוב לציין בהקשר זה כי בנוסף לענישה החמורה שהובאה לעיל הרי אדם שנפסל מלנהוג לתקופה העולה על שנה חייב במבחנן נהיגה באם רצונו לשוב ולנהוג.
נהג הנתפס נוהג בשכרות צפוי לפסילה מנהלית לתקופה של 30 יום וכן להודעה על איסור שימוש ברכב בו נתפס למשך 30 יום, גם אם הרכב בבעלות אדם אחר שאינו הנהג. במקרים מסוימים ולפני תום הפסילה המנהלית מוגשת ע"י רשות התביעה במקביל לכתב אישום, בקשה לפסילת הנהג עד תום ההליכים נגדו. המשמעות האופרטיבית הנה שעל הנהג מוטל איסור לנהוג מרגע תפיסתו נוהג בשכרות לתקופה ארוכה ביותר, שכן ההליכים המשפטיים יכולים להמשך זמן רב.

אם כן, מיהו "שיכור" לצורך תחולת העבירה של נהיגה בשכרות? בהתאם לסעיף 64ב(א)3 לפקודת התעבורה, "שיכור" הנו מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה. עפ"י תקנות התעבורה, ריכוז האלכוהול המותר בגופו של נהג הנו עד 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או לחילופין כמות שאינה עולה על 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם. את בדיקת רמת האלכוהול נוהגים לבצע בדרך כלל ע"י מכשיר הינשוף כאשר על הנהג מוטלת המלאכה לנשוף שתי נשיפות תקינות. לאחר כל נשיפה מוציא המכשיר פלט המראה את ממוצע כמות האלכוהול ביחס לליטר אחד של אויר נשוף. דרך חלופית אם כי פחות פופולארית הנה בדיקת דם שנעשית במעבדה.

חשוב לציין כי על המשטרה מוטלת החובה לעמוד במספר קריטריונים על מנת לבצע בדיקת שכרות כדין שאם לא כן הרי כי ממצאי בדיקת השכרות יהיו בלתי מהימנים. כך למשל, נהג שנעצר לבדיקה שגרתית ופיו או סביבתו נודפים ריח של אלכוהול, יעבור בדיקת מאפייני שיכרות המקדימה לבדיקת הנשיפה. השוטר יציין את ההופעה של הנהג, אופן הדיבור, שיתוף הפעולה וכיו'ב. טרם ביצוע בדיקת הנשיפה יוודא השוטר כי הנהג לא שתה, לא הקיא ולא עישן לפחות 15 דקות. כמו כן חובה על המשטרה לבצע כיול למכשיר טרם לבדיקה, לפי הוראת תקנות התעבורה. יודגש כי לכל ביצוע פעולה, מהמנויות דלעיל , חשיבות מכרעת לעניין מהימנות ממצאי בדיקת השכרות.
לאור האמור לעיל, מומלץ לערוך בדיקה מעמיקה של חומר הראיות בכל תיק ותיק על מנת לבדוק את מהימנות בדיקת השכרות ולוודא כי האישום הנו בדין. לצורך כך יש להיעזר בעו"ד מומחה המכיר את הנושא על בוריו, ואשר לעולם יבחן בדקדקנות את מהימנות הבדיקה ויעמוד על זכויות הנהג.

עו"ד גלעד כצמן מלווה נהגים רבים אשר הוגשו נגדם כתבי אישום בגין נהיגה בשכרות.
להלן מספר דוגמאות לפסיקה עדכנית בעבירות של נהיגה בשכרות בייצוג משרדו של עו"ד גלעד כצמן :
בתיק פלוני נתפס הנאשם הקטין ונהג חדש כאשר בגופו נמצאו 700 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. המדובר בכמות של פי 3 מהמותר לפי חוק. הנאשם נשלח לחיבור תסקיר שרות מבחן. בסופו של יום הוטלו על הנאשם 355 ימי פסילה בפועל. בתיק אחר נתפס הנאשם נוהג כאשר בגופו נמצאו 290 מיקרוגרם של אלכוהול. לאור הכמות הקטנה יחסית וכן לאור עברו התעבורתי שאינו מכביד, הושג הסדר טיעון לפיו על הנאשם יוטלו 350 ימים בניכוי חודש פסילה מנהלית. בתיק נוסף נתפס הנאשם נוהג כאשר בגופו נמצאו 520 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. לאחר עיון מעמיק בחומר הראיות התגלו כשלים במהימנות בדיקת הנשיפה ואשר לאורם הושג הסדר טיעון לפיו יוטלו על הנאשם 11 חודשי פסילה בפועל בלבד.

בתיק נוסף, מובאות ראיות בימים אלה לאור טענת עו"ד כצמן כי הנאשמת שם, שתתה משקה אלכוהולי לאחר נהיגתה, מה שמקים ספק ביחס לכמות האלכוהול שהיה מצוי בגופה בעת נהיגתה.
הטיפול המשפטי בתיקי נהיגה בשכרות מלווה, במשרד עו"ד כצמן, ביעוץ ולעתים בחוות דעת של מומחה טוקסוקולוג, הבוחן את אמינות הבדיקה מן הפן המדעי.
על קצה המזלג יוער כי ישנם מספר פרמטרים המשפיעים על כמות האלכוהול המצויה בגופו של אדם, מעבר כמובן לשתיית משקאות אלכוהוליים וזהו פן נוסף שיש לחוקרו בכל תיק ותיק.
לסיכום, מומלץ בכל פה לפנות לייעוץ משפטי פרטני בכל תיק ותיק.
עפ"י מדיניות משרד עו"ד גלעד כצמן, ניתן לתאם פגישה יעוץ ראשונה ללא התחייבות וללא תשלום.

גלעד כצמן, עו"ד




הערה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף ליעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית.

נוער בפלילים – גילאים רלבנטיים

מאת: עו"ד גלעד כצמן

התופעה של נהיגה בשכרות כמו גם אכיפת החוק בעניין זה, גברו לאחרונה ובהתאם תופסת התופעה כותרות. הענישה בגין עבירת נהיגה בשכרות הנה חמורה במיוחד, עקב רצון המחוקק ליצור הרתעה.ף מהאמור בסעיף 39(א) לפקודת התעבורה עולה כי באם הורשע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, דינו בנוסף לכל עונש אחר פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר. לא מיותר לציין בהקשר זה כי לאור תיקון לחוק, סירוב לבדיקה הנו אסור ומהווה עבריה בפני עצמהעפ"י חוק, קטין שביצע עבירה פלילית, בין הגילאים 12-17, יכול ויוגש נגדו כתב אישום, תוך שנה מיום בצוע העבירה, לבית המשפט לנוער. נעברה עבירה ע"י קטין לאחר שמלאו לו 17, ניתן להגיש נגדו כתב אישום לבית משפט לנוער, טרם גיל 18 או לבית משפט רגיל, שאינו לנוער, לאחר גיל 18. ניתן להרשיע קטין בדין רק לאחר הגשת תסקיר שרות מבחן בעניינו, אין להשית על קטין עונש מוות ואין חובה להטיל עונשי חובה או עונשי מינימום.

להלן תמצית התייחסות החוק לעבירות נוער עפ"י גילאים:
1. גילאי 0-12 – אין אחריות פלילית.
2. גילאי 12-18 – קיימת אחריות פלילית, אך טרם גיל 14 לא ניתן להטיל עונש מאסר. ניתן לעצור ללא צו שופט ל 12 שעות בלבד טרם גיל 14 ול 24 שעות לאחר גיל 14. ניתן להאריך מעצר ע"י שופט בלא יותר מ 10 ימים ועד ל 20 ימים בסך הכל, טרם הגשת כתב אישום ובכפוף לחריגים. ניתן לעצור עד לתם ההליכים המשפטיים לאחר הגשת כתב אישום. אין להעמיד לדין קטין שטרם מלאו לו 13 שנים אלא לאחר התייעצות עם קצין מבחן. לא ניתן להגיש קובלנה פלילית פרטית נגד קטין שבשעת בצוע העבירה לכאורה, טרם מלאו לו 14 שנים.

גלעד כצמן, עו"ד




הערה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף ליעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית.

ביטול פסילה מנהלית של רשיון נהיגה

מאת: עו"ד גלעד כצמן

קיום יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום בגין בצוע עבירות תעבורה מסוימות כגון עבירות מהירות חמורות, תאונת דרכים שגרמה לחבלה בגוף או רכוש ועוד... מקנה לקצין משטרה מדרגת מפקח ומעלה את הסמכות לפסול את רשיון הנהיגה של הנהג המעורב, מנהלית, לתקופות שונות של בין 30 ל 90 ימים, בהתאם לסוג העבירה.

שוטר אשר לנגד עיניו בוצעה לכאורה העבירה, רשאי ליטול את רשיון הנהיגה של הנהג המעורב ולזמנו בתוך שלושה ימים לשימוע בפני קצין משטרה, במסגרתו יכול הנהג לטעון טיעוניו.
החלטת קצין המשטרה נובעת בד"כ ממספר שיקולים, בינהם, חומרת העבירה, עברו התעבורתי של הנהג ולעתים נלקחים בחשבון נסיבותיו האישיות, לדוגמא, צורך מיוחד ברשיון הנהיגה. ככל שהעבירה לכאורה חמורה יותר ועברו התעבורתי של הנהג מכביד יותר, כך גדל הסיכוי לפסילת הרשיון, מנהלית.
נהג שרשיונו נפסל מנהלית, רשאי לפנות לבית המשפט לתעבורה בבקשה לבטל את פסילתו המנהלית.
בית המשפט נוהג לשקול את נסיבות בצוע העבירה לכאורה ועברו התעבורתי של הנהג ואם שוכנע כי ביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור, רשאי לבטל את הפסילה המנהלית.

בדרך כלל לא יכנס בית המשפט בשלב זה לעובי הקורה מבחינת ראיות ואשמה, למעט במקרים חריגים.
על החלטת בית משפט בבקשה זו ניתן לערור לבית המשפט המחוזי וכן ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה באם מתקיימות נסיבות חדשות.
ראוי להדגיש כי ככל שחולפים ימי הפסילה המנהלית כך יתכן ובית המשפט יסתפק בתקופת ,הצינון" שחלפה ויורה על השבת הרשיון, והכל באם שוכנע כי אין פגיעה בבטחון הציבור, כל מקרה ונסיבותיו.
בעבירות תעבורה חמורות יתכן והתביעה תזדרז ותגיש לבית המשפט כתב אישום ובקשה לפסילת רשיון נהיגה עד לתם המשפט, כבר במהלך ימי הפסילה המנהלית. (ראה מאמר נפרד לגבי פסילת רשיון עד לתם ההליכים).
במקרים מסוימים, משהוגשה בקשה לבטול פסילה מנהלית ונקבע דיון, ישנה אפשרות, בהסכמת התביעה, ובתנאי והנהג מודה בבצוע העבירה, לעבור מייד ולדון בכתב האישום ובעונש. היתרון היחסי הנו שפוט מהיר יחסית, תוך כדי ימי הפסילה המנהלית וחסכון בהמתנה ומתח עד לקיום המשפט, אשר יכול ויערך חודשים ארוכים לאחר בצוע העבירה וסיום הפסילה המנהלית.
ראוי לציין כי בסופו של יום במידה והורשע הנהג בבצוע העבירה ונגזר דינו לפסילת רשיון בפעל, יקזז בית המשפט את ימי הפסילה המנהלית מתקופת הפסילה הנגזרת ובמקרים מתאימים יתכן ואף יסתפק בתקופה המנהלית שכבר רוצתה.
בכל מקרה יש לקבל יעוץ משפטי פרטני מייד עם קבלת הזימון לשימוע לצורך פסילה מנהלית.

גלעד כצמן, עו"ד




הערה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף ליעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית.

פסילת רשיון נהיגה עד לתם המשפט – לתקופה קצובה בלבד

מאת: עו"ד גלעד כצמן

עם הגשת כתב אישום בגין עבירות תעבורה חמורות המקימות, לדעת התביעה, עילת מסוכנות בנהיגת הנאשם, רשאית התביעה להגיש לבית המשפט בקשה לפסילת רשיון הנהיגה של הנאשם עד לתם משפטו.

בשונה מפסילת רשיון מנהלית (ראה מאמר קודם), כאן על התביעה להצביע על ראיות לכאורה להוכחת אשמת הנהג הנאשם וכן על מסוכנות נהיגת הנאשם הנלמדת מעברו התעבורתי הקודם ומנסיבות בצוע העבירה הנוכחית, לכאורה.

עפ"י החוק, פסילה עד לתם המשפט הנה לששה חודשים בלבד, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. הוראה אחרת לצורך העניין נובעת בדרך כלל מרמת המסוכנות המוכחת ועד לאחרונה פסילה כזו יכולה והייתה מושתת לתקופה בלתי קצובה, עד לסיום המשפט ממש.

ביום 18.9.05 נקבע ע"י בית המשפט העליון בבש"פ 8514/05 ע"י כב' השופטת חיות כי על בית המשפט לקצוב את תקופת הפסילה וכי השימוש בתיבה "עד תום ההליכים" אינו יאה. בית המשפט העליון בהקשה מהלכות מעצר עד לתם ההליכים, קבע כי בניגוד לתקופות מעצר עד לתם ההליכים אשר הינן קצובות וניתנות להארכה קצובה, תקופת פסילה עד לתם ההליכים, אשר ניתנה מעבר לששה חודשים, אינה קצובה וזמנה אינו ידוע מראש. לסכום קבע בית המשפט העליון כי "פסילה טרם הרשעה שאינה מוגדרת בזמן אינה מידתית ואין לקבלה".

ראוי לציין כי החלטתו זו של בית המשפט העליון, ניתנה דווקא בתיק בו נסיבות התאונה הנן חמורות וטרגיות, כאשר נגרם מותם של שמונה אנשים, עקב בצוע פניית פרסה אסורה, לכאורה.

המשמעות הנה כי החלטה זו הנה עקרונית ומנותקת מחומרת העבירות לכאורה ומרמת מסוכנותו של הנהג הנאשם, אשר יתכן ויבואו לידי ביטוי בתקופת הפסילה, כל עוד הנה קצובה.

יש לציין כי ימי הפסילה, טרם הרשעה, יקוזזו בסופו של יום מתקופת הפסילה הנגזרת כעונש, באם יורשע הנאשם ובאם תגזר עליו פסילה בפעל.

בכל מקרה בו רשיונו של נהג נאשם נפסל עד לתם משפטו, מבלי לקצוב את תקופת הפסילה, יש לפנות לייעוץ משפטי פרטני ע"מ לבחון את האפשרות לשינוי ההחלטה.

גלעד כצמן, עו"ד




הערה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי ואינו תחליף ליעוץ משפטי פרטני. כל הנוקט פעולה או נמנע מנקיטת פעולה לאור האמור לעיל עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו הבלעדית.

תוכן המאמרים נועד לשימוש אישי בלבד ולא לשימוש מסחרי. המידע המופיע במאמרים דלעיל אינו כולל ולא יחשב ככולל יעוץ משפטי ו/או כל יעוץ אחר. המאמר כולל מידע כללי בלבד, שיתכן שאינו משקף התפתחויות משפטיות מעודכנות. העברה ו/או קבלה של מידע ממשרד עורכי הדין ג. כצמן ושות' דרך אתר זה אינם יוצרים כל מערכת יחסים של עורך דין-לקוח בין המעביר לבין מקבל המידע כאמור.